אחרי כמעט שנה שאני כותב על מוסיקה במגזין התרבות החיפאי "המנדט", חלקכם אולי ראיתם שהמגזין יצא לאחרונה להפסקה לתקופה בלתי מוגבלת, ועוד לא ממש ברור מה יהיה איתו. במשך כמה ימים הסתובבתי עם תחושת החמצה קלה, כי הרגשתי שהתפקיד של המגזין עדיין לא הסתיים. כמו שאר האנשים שהיו מעורבים בפרויקט הזה, גם אני הרגשתי שאנחנו עושים משהו טוב. משהו שמקדם את התרבות בעיר הנהדרת שלנו, תרבות שאולי פחות מקבלת חשיפה בצינורות המוכרים. אחרי קצת מחשבה, החלטתי שאני בכל זאת רוצה להמשיך את מה שהתחלתי, אז פתחתי בלוג. מסתבר שזה לא מסובך כל כך כמו שחשבתי. ברוכים הבאים לבלוג שלי. בתקופה הקרובה, אני אעלה כתבות שלי שהתפרסמו במנדט, ובמקביל אעלה כתבות, סיקורים וראיונות חדשים.
הראיון עם הילה רוח הוא הראיון האחרון שפרסמתי במגזין המנדט, ממש לפני יציאתו לחופשה, וזו גם הזדמנות מעולה להעלות אותו כפוסט הראשון כאן בבלוג. התזמון יצא בכלל מושלם כי בשבת הקרובה, ה 24/12/2016, הילה מופיעה עם רם אוריון במועדון הוונדרבר בחיפה (לינק לאירוע בפייסבוק). אני אהיה שם לסקר את ההופעה, ואני ממליץ גם לכם לבוא ולראות בלייב את אחת היוצרות המוכשרות והמעניינות שיש היום במוסיקה הישראלית.
בשנים האחרונות השם "הילה רוח" די חזק בסצינת האינדי הישראלית, קודם עם להקתה "כלבי רוח", ועוד יותר עם הוצאת אלבום הבכורה שלה "רופאה במערב", שקטף לא מעט סופרלטיבים.
את רוח ראיתי בהופעה במועדון הסינקופה, במסגרת פסטיבל חיפה 100 לייב, עליו כבר כתבנו רבות בשבועות הקודמים. ההופעה שלה הייתה מעולה (ראו סיקור שלי של היום הראשון לפסטיבל), ולגמרי השאירה לי טעם של עוד. חוץ מהמוזיקה שלה, שכבר לא מעט זמן הכרתי ואהבתי, משהו בנוכחות הבימתית שלה, ובדמות שלה כפי שהשתקפה מכמה ראיונות שקראתי איתה, גרם לי לרצות לשמוע קצת יותר על היצירה שלה, ועל מי היא.
לפני שמתחילים בראיון עצמו, ולמי שעוד לא שמע את המוסיקה שלה, השיר "דובה גריזלית" שרוח הלחינה למילים של המשוררת יונה וולך, היא נקודת פתיחה מצוינת.
ספרי קצת על תהליך היצירה של האלבום "רופאה במערב"
זה התחיל בראש ובלב כבר במקביל למתי שיצא כלבי רוח. התחלתי לקלוט שיש שירים שהולכים למקום אחר שבסוף הסתבר כפרוייקט סולו. התעסקתי בכתיבה והגות הדבר הרבה זמן, את ההקלטות עשינו מהר מאד כי לא היה לי כסף ליותר מיום וחצי באולפן. אחר כך עם מה שהוצאנו מזה הסתבכנו עוד בבית, ובסוף יצא "רופאה במערב" שאני ממש מבסוטה עליו.
איך הייתה החוויה לעזוב את היצירה בלהקת "כלבי רוח" ולעבור ליצור בעצמך?
זה הרגיש מאד אורגני ונכון. אמנם בכלבי רוח המילים והלחנים הם שלי, אבל האסתטיקה היא מאד "כלבי רוח", היא מאד הלהקה. הרגשתי שבשירים הבאים אעשה אחרת וכך היה, זה היה מאוד טבעי המעבר לסולו ובא מתוך השירים עצמם לפעמים נדמה ככה.
כבר מעל שנה שהשם שלך חזק מאוד בסצינת האינדי. זה מקום שנעים לך להיות בו? מדגדג לך לקפוץ למיינסטרים?
לא כ"כ מבינה מה זה מיינסטרים כבר ומה זה אינדי. מה שמדגדג לי זה להקליט עוד חומרים ושעוד אנשים ישמעו את השירים שלי.
מה מקורות ההשראה למוסיקה שלך?
אמממ זה כל הזמן זז. החיים שלי ושל האנשים סביבי זה מקור השראה מכובד. אמנות, ספרות, קולנוע וברור שמוסיקה. וכל פעם יש משהו אחר בוער או רעיון אחר שסביבו נבנים רעיונות קטנים.
לבס יש תפקיד מאוד דומיננטי במוסיקה שלך. מאיפה מגיע החיבור שלך לכלי הזה?
מדני הדר – ששם בידי את גיטרת הבס שלו. מאז אני נורא נהנית להלחין על בס שירים שלי, ובכלל אולי באופן כללי מאז אני יותר נהנית.
על מה את עובדת בימים אלה? באיזו מסגרת יוצא הסינגל "בום בום"? (המעולה מעולה מעולה, דרך אגב)
תודה – הסינגל פשוט יצא בכוונה של להוציא משהו שעשינו וסיימנו תוך לילה אחד פחות או יותר. אני מאד אוהבת מה שיצא ואולי הוא יצטרף לריליס הבא שיהיה. אני עובדת על כמה דברים חדשים, ביניהם אלבום חדש בעברית שהכוונה היא להקליט אותו בחודשים הקרובים.
פינת הפרגון: עם איזה אמן/להקה ישראליים את חולמת לשתף פעולה?
למזלי הגדול באמת – החיים הפגישו אותי עם כל מי שחלמתי לעבוד איתו. אני מקווה שזה ימשיך ככה.
ניפרד מהילה עם הסינגל "בום בום", גרסת כיסוי (מתורגמת) מוצלחת ומעניינת ל “Bang Bang”, להיט ענק של ננסי סינטרה מ 1966, שנהנה מפופולריות מחודשת בזכות קוונטין טרנטינו, ששילב אותו בפס הקול של Kill Bill.