top of page

צנעא 3.0

המהפכה התימנית

התלבטתי הרבה על מה לכתוב, ואז ראיתי ש A-WA מופיעים בחיפה השבוע, וזה פתר לי את הבעיה. אני רוצה לדבר היום על מהפכה תימנית שמתרחשת בארץ בשנים האחרונות, ומביאה איתה מוסיקה מעולה וגרוב מקפיץ ומרקיד במיוחד.

כמה מילים על המוסיקה המזרחית בכלל, בהקשר קצת רחב יותר מהמוסיקה התימנית. דור המייסדים של המוסיקה המזרחית בארץ הוא סיפור קצת מורכב, גם בלי להיכנס לכל הניתוחים החברתיים שתמיד מלווים דיונים כאלה. אם נתמקד רגע בזמרים תימניים, אז מצד אחד יש את שושנה דמארי, שאמנם נולדה בתימן, אבל תכלס, שרה שירים של אלתרמן בעיבודים של וילנסקי, ובועז שרעבי ששר לחנים של מתי כספי למילים של אהוד מנור. מהצד השני היו גם זמרים כמו דקלון, זוהר ארגוב, או ציון גולן, שרו שירים אותנטיים מהבית, בח' וע' שלממסד המוסיקלי האשכנזי היה קשה מאוד לבלוע.

הדור השני, שהנציגים הבולטים ביותר שלו הם כמובן שרית חדד ואיל גולן, הבין באיזה צד החמאה מרוחה, ועבר לנגן מוסיקת פופ הרבה יותר קליטה, בהתחלה עוד עם נגיעות ים תיכוניות אמיתיות, בדרך כלל יווניות או טורקיות, אבל בהמשך גם זה זז הצידה לטובת פופ מיינסטרים מערבי לחלוטין עם קצת מעאוולים. מבחינה ווקאלית, מבחינת רמת ההפקות, ובטח ומבחינת ההצלחה המסחרית הם בשיא. אבל מוסיקלית, יש כאן פספוס עצום, כשזמרת כמו שרית חדד, עם איכויות ווקאליות בסקאלה של וויטני יוסטון, שרה בסופו של דבר לחנים בנאליים לחלוטין למילים של יוסי גיספן. אי אפשר כמובן לכתוב על המוסיקה התימנית בעשורים האחרונים בלי להזכיר את עופרה חזה, אחת המבצעות הטובות במוסיקה הישראלית אי פעם, שזכתה להצלחה בינלאומית מרשימה עם המוסיקה שלה, אבל עליה אולי נרחיב בפעם אחרת.

הדור השלישי של היוצרים המזרחיים בארץ, זה כבר סיפור אחר לגמרי. יוצרים צעירים, שממש לא מתביישים במוצא שלהם ובמורשת המוזיקלית המפוארת של ההורים והסבים, אבל גדלו גם על רוק, Fאנק ומוסיקה אלקטרונית. אז אני רוצה לכתוב כאן על 3 הרכבים שמנגנים מוזיקה תימנית, אבל הם ממש לא היחידים בסצינה המזרחית החדשה. אהוב עליי במיוחד דודו טסה, שחוץ מהמוסיקה המעולה שהוא יוצר בעצמו, גם הוציא ב 2011 את האלבום המשובח "דודו טסה והכוויתים". האלבום מורכב מחומרים של סאלח ודאוד אל-כוויתי, מהבולטים בזמרים העיראקיים במחצית הראשונה של המאה הקודמת.

הפעם אני רוצה לכתוב על שלושה הרכבים שיוצרים מוזיקה תימנית (ולא תימנית) מעולה, כל אחד בזווית קצת אחרת . בונוס נחמד הוא הנוכחות המסיבית של נשים מוכשרות בטירוף בסצינה הזו. בונוס שני הוא הופעות חיות מעולות, כי לראות את גבע אלון עומד על הבמה בלי לזוז זה אחלה והכל, אבל לרקוד בהופעה זה אפילו יותר כיף.

 

בינת אל פאנק

בינת אל פאנק הם ההרכב הכי פחות מוכר (עדיין…) מבין השלושה. בימים אלה הם עומלים ועומלות על האלבום הראשון שלהם, שהפך אופנתי בשנים האחרונות, ומומן באמצעות אתר מימון ההמונים Headstart (גילוי נאות: גם אני מימנתי את האלבום שלהן).

את בינת אל פאנק, ראיתי במסגרת סדרת הופעות על הגג של מתנ"ס טבריה 15 בהדר (אני מבטיח לכתוב עליה כשיתחדשו ההופעות בקיץ). כמו שהשם, כמות הנגנים וסוגי הכלים בתמונה מרמזים, וכמו שנראה בהמשך גם לגבי ההרכב הבא, ההשפעות המוסיקליות ממש לא נגמרות במוסיקה תימנית. אלא, נטועות עמוק במוסיקת הFאנק. השירים הם בערבית, תימנית ועברית, והמעברים בין השפות טבעיים לגמרי.

Yemen blues

Yemen blues הוא הפרויקט של רביד כחלני, שגם אחראי למילים וללחנים, ואסף מסביבו חבורת נגנים מרשימה במיוחד. הבולט ביניהם הוא מוסיקאי הג'ז הבינלאומי עומר אביטל (בס), שהוא שותף כמעט מלא של כחלני ליצירה. בשנים האחרונות הם חורשים את הגלובוס ומגיעים לארצות הברית, אירופה ואפריקה, ומדי פעם גם מכבדים אותנו בנוכחותם. את Yemen Blues ראיתי בשתי הופעות לקראת השקת אלבומם Insaniya, והאנרגיה שלהם פשוט מטורפת.

כחלני הגיע דרך שורשי מוזיקת הבלוז והג'ז לאפריקה, ומשם עשה סביבו פרסה למוסיקה ולשפה התימנית מבית הוריו. שאר חברי ההרכב מגיעים מרקעים שונים וממסורות שונות, מה שתורם לרב תרבותיות המופלאה שמתרחשת על הבמה. אצל Yemen Blues, ובמיוחד בהופעות, גם בולטת מאוד הגישה שמוסיקה שוברת את כל הגבולות, ויעידו התגובות בפייסבוק ו YouTube של גולשים ערבים, תימנים ומכל העולם בעצם, שמתחברים למוסיקה ולקצב.

A-WA

A-WA הן ההרכב היחסית החדש, אבל מאוד מסקרן, של האחיות תאיר, לירון, ותגל, לבית חיים. מבין שלושת ההרכבים, הן אולי הקרובות ביותר למוסיקה התימנית המסורתית, מוסיקה שעוברת כבר מאות שנים מאב לבן (וכמובן גם מאם לבת) בקהילה התימנית. גם את A-WA ראיתי בשתי הופעות, אחת במועדון הוונדרבר, והשנייה בפסטיבל Sunbeat ומאוד מאוד נהניתי. מלבד המוסיקה, האנרגיות שלהן, התלבושות התימניות הצבעוניות והאינטראקציה עם הקהל בהופעה, פשוט מהממות.

 

אז מה היה לנו? היה לנו יוצרות ויוצרים צעירים ומוכשרים, שלקחו את המוסיקה המסורתית שהם גדלו עליה, הזריקו לתוכה מיקס מגניב של רוק, ג'ז, ביטים אלקטרוניים, ויצרו שילוב משגע.

מעניין לראות איך הגל הזה יימשך. אני בוודאי אהיה שם כדי לשמוע.

bottom of page