צילמה: עדי אביקזר
את מארק אליהו ראיתי לראשונה בפסטיבל Sunbeat 2014 , במדבר, כשהוא התארח בהופעה של הפרויקט המופלא Ras Sinai Project, שיתוף פעולה של מוסיקאים מישראל, מצרים, ירדן, סודן ומדינות נוספות שנולד בראס אל שטן בסיני, בו אליהו היה שותף לאלבום המאגד חלק המחומרים האלה, וגם להפקה המוסיקלית של סדרת הופעות מיוחדת. ההופעה, מול קהל של מאות אנשים רוקדים, הייתה פשוט מהפנטת, הרבה בזכות הנגינה המרגשת של אליהו, ומבחינתי הייתה אחד מרגעי השיא של הפסטיבל.
ההופעה בשבוע שעבר (בסינקופה-בר בתאריך 20/04/2016), במסגרת סיבוב הופעות "דואו אקוסטי" שהוא מקיים, ביחד עם נגד העוד והגיטרה אלון אמאנו קמפינו, הייתה סיפור אחר לגמרי. בקומה השנייה של "הסינקופה", לטעמי הפאב שמוביל כיום את סצינת האינדי בחיפה, עם קהל של כמה עשרות, הייתה הזדמנות למפגש קרוב, כמעט אינטימי, עם אחד המוסיקאים הבולטים בסצינה המקומית של מוסיקת העולם. גם לי, כמאזין, זו הייתה חוויה אחרת לגמרי. להופעה הזו, הגעתי אחרי שבבית אנחנו כבר תקופה ארוכה חורשים על ערוץ ה YouTube שלו.
קצת קשה לכתוב על הופעה כזו, בלי להזדקק לאוסף הקלישאות הרגיל שנשלף כשכותבים על מוסיקת עולם (כמה מעצבן המושג הזה בעצם…), על מסע, חיבור למקורות וחוויה רוחנית, אבל במקרה הזה זה פשוט מתבקש. ההופעה הייתה אינסטרומנטלית כמעט לחלוטין,קטעי הקישור מינימליים עד כדי לא קיימים, ובחצי ממנה מארק ניגן בעיניים עצומות, ולמרות זאת, במהלך ההופעה נוצר קשר בין הנגנים לקהל.
המוסיקה, שנעה בטבעיות בין מוסיקה רפטטיבית ומהפנטת, לדהירה מתפרצת ופתאומית, מעבירה אותך למקום אחר במרחב ובזמן. הקטעים לקוחים מתקופות שונות בקריירה הארוכה והמגוונת שלו, בטח ביחס לגילו הצעיר.
כמעט מיותר לציין, שהשליטה שלו בכלים, קמנצ'ה ובגלמה, ווירטואוזית לחלוטין, אבל ההרגשה היא שזו לא המהות. מארק לא מזמין אותך לצפות בתצוגת תכלית של היכולות שלו, אלא להיות שותף במסע המוסיקלי שלו, עם צלילים ממרכז אסיה, הרי הקווקז, פרס ועוד. גם השילוב עם קמפינו, בעצמו נגן בחסד עליון, עובד מצוין, תוצאה של שותפות ארוכת שנים.
אי אפשר לכתוב על הופעה של מארק אליהו, בלי להגיד כמה מילים על הקמנצ'ה, כלי הקשת הפרסי, שאליהו הוא מאסטר בו. בעולם של מוסיקה אלקטרונית עם סינתיסייזרים וסימפולים, הקמנצ'ה היא הדבר הכי אנלוגי ואותנטי שאפשר לדמיין. גם לי, כסקסופוניסט ג'ז במשך לא מעט שנים, הכלי הזה הוא פלא, עם צליל מלוכלך, שורט, בועט, בוכה לעיתים, אבל חם מאוד, וכזה שמצליח להעביר כל כך הרבה רגש.
ראיון עם מארק אליהו
מארק הוא איש שאינו מרבה במילים, כמו בהופעה, כך גם בראיון איתו. הוא נולד ב 1982 בדגאסטן שבהרי הקווקז למשפחת מוזיקאים, ועלה לארץ בגיל 7. אמו היא פסנתרנית, ואבא שלו הוא המוסיקאי המוערך פרץ אליהו, נגן הטאר (כלי מיתר פרסי), איתו הוא מרבה לשתף פעולה. על ההופעות איתו הוא אומר "זה כבוד גדול. הוא אבא, מורה, חבר, שותף. אני מאוד אוהב לעבוד איתו ולומד ממנו כל הזמן".
מארק מספר על הרקע המוסיקלי שלו הכל הכך עשיר שלו. "למדתי כינור מגיל ארבע, בגיל 13 עברתי לבגלמה, בגיל 16 נסעתי ליוון, ללמוד בגלמה ושם שמעתי לראשונה את הקמנצ׳ה מיד ידעתי שזה הקול שלי. בעקבות זה נסעתי בגיל 17 ללמוד קמנצה באזרבג׳אן".
על איזו מוסיקה גדלת בבית?
"מוזיקה אירופאית מודרנית וקלאסית ופרוגרסיב רוק. כשהייתי בערך בן 10, אבא שלי התחיל להלחין מוזיקה בהשפעת המזרח, וכך נחשפתי לראשונה למוזיקה מהאיזור הזה. עם זאת, שמעתי מוזיקה מסורתית באירועים המשפחתיים".
המוסיקה שמארק יוצר כיום, היא בוודאי לא המוסיקה המסורתית שמנגנים בהרי הקווקז. הטעמים וכלי הנגינה אמנם משם (ומעוד לא מעט מקומות במזרח), ההשפעות המערביות ניכרות, וכשאני שואל אותו על המוסיקה שהוא יוצר כיום, מארק עונה:"למוזיקת המזרח נחשפתי לאחר שלמדתי בילדותי וגדלתי על מוזיקה מערבית (כינור קלאסי), ובבית שמעו בעיקר מוזיקה אירופאית אז גדלתי והושפעתי משתי התרבויות".
כל מי שמקשיב למוסיקה שעושים בישראל בשנים האחרונות, לא יכול להתעלם מהפריחה שיש למוסיקה שחוזרת לשורשים מהמזרח. אם זהו המוסיקה של עידן רייכל, אולי הנציג המצליח ביותר מבחינה מסחרית של הז'אנר, ואם זו מוסיקה תימנית,(עליה כבר כתבנו כאן),או אתיופית (של המוסיקאית והזמרת המעולה אסתר רדא). לשאלתי אם זה טרנד, שיחלוף בסופו של דבר, מארק עונה בפשטות "לא. אני לא עושה מוסיקה בגל כלשהו. מוסיקה טובה, שמדברת מעבר לזמן, תישאר, ולא משנה באיזה ז׳אנר או שפה היא כתובה".
אחד הדברים שמאוד בולטים בקריירה של אליהו, היא שהוא פשוט מופיע המון, וחורש את הארץ בהופעות, וממש לא רק במשולש של "האוזןבר", "לבונטין 7" ו"קפה ביאליק". מארק מספר שזה הדבר הכי טבעי לו, אולי גם כחלק מהמסורת העממית של נגינה מול קהל, בהרכבים גדולים וקטנים, כמשהו בעל ערך משמעותי בפני עצמו, ולא רק כקידום האלבום.
עוד דבר בולט הוא כמות שיתופי הפעולה שלו, עם הרבה מאוד אמנים והרכבים, חלקם כפרויקטים חד פעמיים, וחלקם כשותפות שנמשכת כבר שנים ארוכות. מארק מספר על זה: "אני מאוד אוהב לצאת מהעולם המוזיקלי שלי ולטייל, לגלות בעצמי דברים שעוד לא גיליתי. אנחנו ניזונים אחד מהשני".
איך נולד הרעיון לסיבוב ההופעות הנוכחי "דואו אקוסטי" עם אלון קמפינו?
"זו תקופה בחיים, אחרי הרבה התעסקות עם מוזיקה להרכבים גדולים. התגעגעתי מאוד לשמוע משהו מינימליסטי, שכלי אחד או שניים או הכי הרבה שלושה מנגנים יחד, אני מרגיש שיש בזה עומקים אחרים והרבה יותר אפשרות להגיע אל הלא נודע".
חזרת ממש עכשיו מסיבוב הופעות בטורקיה. איך קיבלו אותך שם? איך הייתה ההרגשה?
"היה מאוד מרגש! כל חמשת ההופעות שם היו סולד אאוט כמה חודשים מראש, והיו בקהל אנשים שבכו, אנשים מכל מני סוגים צעירים, איסלמיסטים, חילונים, מבוגרים. היה ממש מרגש". מארק מספר שההופעה הבאה שלו היא בפינלנד, אם אתם במקרה בסביבה.
לא קשה לך לשלב חיי משפחה עם קריירה כל כך תובענית בארץ ובחו"ל?
"אני מנסה מאוד לשמור על איזון, ולהיות 100% בכל מה שאני עושה. אני אסיר תודה על המשפחה התומכת שיש לי".
חוץ מהמוסיקה שהוא יוצר בפרויקטים שלו, בשנים האחרונות מארק הלחין למספר סרטים והצגות, הבולט ביניהם הוא פס הקול לסרט "בלדה לאביב הבוכה" של הבמאי בני תורתי (2012), בו הוא אף שיחק בתפקיד משני, פסקול שזכה לשבחים, ואף לפרס הפסקול הטוב ביותר בטקס פרסי אופיר ובפסטיבל ירושלים לקולנוע.
על החוויה מארק מספר: "כשאני כותב מוזיקה לסרט אני מחפש לספר את מה שהוויז'ואל והטקסט לא יכולים לספר, כמו עוד דמות שמספרת בלי מילים. מאוד קל לי להזדהות עם סיטואציות, סיפורים ואנשים".
ספר על תהליך העבודה שלך על אלבום
"כל אלבום, הוא מן סיכום תקופה בחיים ויציאה לתקופה חדשה. יש באלבומים חוויות, תחושות ורגשות שנאספו בתקופה שלפני הקלטת האלבום, וחומרים חדשים שהולחנו בזמן עשיית האלבום, שהם מן ההתחלה החדשה שעשויה להשפיע על האלבום הבא".
מה התכניות שלך לאלבום הבא?
"זה עכשיו בשלבים מאוד מעניינים לי – אני מחפש לשמוע משהו שחסר לי בעולם. הסיפור שאני לא מוצא את המילים לספר אותו".
במסגרת פינת הפרגון שלנו, אנחנו שואלים את מארק על אמן ישראלי שהוא רוצה לשתף פעולה איתו. מארק מספר על אלבום חדש שהוא מקליט לאביב גדג', ממייסדי להקת הרוק המוערכת "אלג'יר", וגם הוא מוסיקאי בהחלט לא שגרתי בנוף הישראלי.
אני נפרד ממארק עם טעם של עוד, מהיוצר והמוסיקאי הכל כך מיוחד הזה, מצד אחד מאסטר אמיתי, נדיר בשליטה שלו בכלי, וברוחב היריעה המוסיקלית שהוא נושא עימו, ומצד שני איש צנוע, כמעט ביישן, ובידיעה ברורה, שעוד אמשיך לעקוב אחריו ואחרי הקריירה המרתקת שלו.
אתם מוזמנים לצפות בקליפ שלו לשיר Journey, שבשנתיים האחרונות כבר צבר מעל 2.5 מיליון צופים.