top of page

ביחד לבד - ראיון עם ירון אמיתי ושירה קרנר

צילמה: מיה שילון

בשבוע שעבר סיפרתי על החוויות שלי מפסטיבל Haifa 100 Live, ועל שתי הופעות במיוחד שמאוד אהבתי. האחת הייתה של הילה רוח, שעליה כתבתי לאחרונה לא מעט וגם פרסמתי סקירה של הופעה וראיון איתה. השנייה הייתה של להקת Amity Band שגם אירחו את שירה קרנר. ההופעה הייתה ממש קסומה בעיניי, עם השפעות מוסיקליות אהובות של שנות ה 60 וה 70, וצלילים חמים ומלאי רגש. היה לי ברור שאני רוצה לעקוב אחריהם, וההזדמנות נקרתה לי כשירון ושירה הודיעו על הופעה משותפת ב 02/02 בבית היוצר בתל אביב.

קל לשמוע במוסיקה, אבל גם ברור מהסגנון והתשובות בראיון שמדובר בשני יוצרים שונים לחלוטין. שירה היא חדה ומדויקת מאוד בתשובות שלה, בעוד ירון הוא אסוציאטיבי יותר. גם ברקע הם מאוד שונים, בעוד שירה למדה מוסיקה באופן מקצועי באקדמיה, ירון הוא אוטודידקט שהגיע למוסיקה בגיל מאוחר יחסית. בדבר אחד אי אפשר לטעות, והוא באהבה הגדולה של שניהם למוסיקה, וגם בכימיה המשותפת. דיברתי איתם על מקורות ההשפעה שלהם, המסלול שהם עברו עד היום וגם על המופע המשותף שלהם.

 

הוא

ירון אמיתי, שעומד מאחורי הפרויקט Amity Band, הוא בן 42, נולד וגדל בתל אביב ומתגורר כיום ברמת גן עם אשתו אתי, ובנותיו נגה (9) ורוני (7). גם אחיו וגם אביו הם דוקטורים לביוכימיה במכון וייצמן, אבל השושלת המוסיקלית מתחילה בסבא שלו, משה אמיתי, שהיה מוסיקאי ומנצח עם תזמורת משלו, והוא שהעביר את האהבה למוסיקה גם לדורות הבאים, כולל בנותיו שכבר מנגנות בגיטרה ופסנתר.

בעידן הנוכחי, של "כוכב נולד", כבר כמעט ולא רואים אמנים שמתחילים את הקריירה שלהם במוסיקה בגיל מאוחר. איך זה בעצם קרה לך?

אמנם התחלתי לכתוב ולהלחין מגיל 15, אבל לא הרגשתי שזה בוער בי או שהייתי בשל. במשך השנים למדתי אורגן, גיטרה ומוזיקה אבל אף פעם לא באופן מסודר. למדתי משמיעה, מכל מיני מורים, מספרים, מהאינטרנט. למרות האהבה למוזיקה, בחרתי ללמוד קולנוע, אהבתי השנייה, והתפרנסתי כעצמאי מצילום ועריכת וידאו, ומדי פעם השמעתי לחברים ומשפחה סקיצות של שירים שלי, והם עודדו אותי להופיע או להוציא לרדיו, בעיקר אתי אשתי. בעקבות תאונת דרכים עם משאית ב 2011 הבנתי שהחיים יכולים לחמוק ברגע אחד, וחשבתי שאם הייתי מת אף אחד לא היה מכיר את השירים שלי, והחלטתי שאני חייב להוציא שיר אחד לפחות לרדיו.

ספר לי איך נולד הפרויקט Amity Band

זה התחיל מהשיר Crazy Times. תמיד כשניגנתי ושרתי את השיר הזה לאנשים, הם התרגשו והתלהבו. התחלתי לחפש נגנים, ובעיקר קלידן. את המפיק והקלידן, נעם רפפורט, הכרתי חצי במקרה דרך הפייסבוק ודרך אהבה משותפת לרוק של שנות ה 60 וה 70. נעם הביא את איסר טננבאום, המתופף של רוקפור, שינגן בשיר הזה. אני הבאתי את מוטי דיכנה שינגן בס, נועה איילי שתנגן על הצ'לו, ושי נובלמן שהתחברתי איתו אז, והציע לעזור בייעוץ מוזיקלי ובקולות רקע.

ואיך התחלתם להופיע?

הראשון שנתן לי הזדמנות היה זיו רובינשטיין, ואחרי שחיממתי אותו די נדבקתי בחיידק הבמה. בהמשך, בועז כהן הזמין אותי לחמם את בוב תיל, אמן סקוטי שהוא הביא לארץ, וככה השתפשפתי על הבמה, נסעתי עם בוב תיל והלהקה בכל מיני מקומות בארץ. בירושלים הזמנתי את הרווי ברוקס, הבסיסיט האגדי שעבד עם דילן, הנדריקס, The Doors, מיילס דיוויס. אני לא אשכח שלאחר החימום הוא ניגש אלי ואמר לי “You’re very soulful”. אח"כ הקמתי להקה והתחלנו להופיע יחדיו עם החומר מקורי שלי בכל מיני מקומות. אחד השיאים מבחינתי הייתה שחיממנו את להקת Deep Purple כשהם הופיעו בארץ. זו הייתה חוויה מדהימה! האלבום שלנו ייצא בשאיפה באפריל, ביום ההולדת שלי.

הופתעת מהצלחת השיר Crazy Times?

כן ולא. מצד אחד הופתעתי שבאמת זה הושמע יפה ברדיו, ואפילו נבחר לבין השירים המושמעים ביותר ב 88FM, וזה שקוטנר השמיע אותו 4 פעמים ברצף בהשמעת הבכורה, זה היה אדיר! קוטנר, שהערצתי כילד והייתי רואה אותו בזהו זה, ואחר כך בתוכניות משלו, ופתאום הוא משמיע אותי הרבה ברדיו ואומר את השם שלי... זה היה הזוי. גם בועז כהן מאד התלהב מהשיר והשמיע אותו הרבה. מצד שני, זאת לא הייתה הפתעה מוחלטת. הייתה לי תמיד תחושת בטן טובה לגבי השיר הזה, ידעתי שלא יתעלמו ממנו ושהוא יצליח לרגש, ובדרך כלל אני לא טועה לגבי תחושות הבטן שלי.

להקת Amity Band כוללת מלבד את אמיתי גם את יורם שדה בגיטרה חשמלית, יובל טרגר בקלידים, טל לבני בתופים, משה דוידסון בבס ונועה שמר בקולות רקע ותיזמור כלי מיתר. נועה שמר, עליה אמיתי מדבר בהמון המון הערכה, היא חברה טובה ושותפה איתו בדואו Swan Band שהוציאו לאחרונה את השיר המצוין A Simple Trick Of Mind. מלבד Crazy Times, הלהקה הוציא עוד מספר סינגלים, המוצלח ביותר בעיניי הוא Lady Dandelion.

כששאלתי את ירון על ההשפעות המוסיקליות שלו, קיבלתי רשימת מכולת של מיטב הרוק הבריטי והאמריקאי בשנות ה 60 וה 70, בסגנונות רוק קלאסי, רוק מתקדם ופולק. ההשפעות של התקופה הזו ניכרת בשירים עצמם, ארוכים ומלאי רגש, וגם באלבום שהוקלט עם כלים חיים, גיטרות כמובן, אורגן המונד עם מגבר לזלי ענק, פסנתר כנף Steinway 1967, כלי נשיפה, כלי מיתר, ללא מחשבים,סינתיסייזרים או מכונות תופים, שילוב שיוצר סאונד חם ועשיר מאוד. ירון מספר שזו המוסיקה עליה הוא גדל בבית, עם אבא שהיה משמיע לו ולאחיו את האלבום הלבן של הביטלס ואת אריק אינשטיין.

הקריירה השנייה של ירון (או אולי יותר נכון להגדיר אותה כקריירה הראשונה שלו) היא כצלם ועורך וידאו. ירון מספר שבזכות העבודה של תיעוד אמנים נוצרו לו הרבה קשרים, מקצועיים ואישיים. בין העבודות הבולטות שלו, שגם משלבות את האהבה שלו למוסיקה, ניתן למנות סרטים תיעודיים שהוא ביים והפיק על ג'וזי כץ, וצילם והפיק על דן תורן, וגם צילם את סיבוב ההופעות של כוורת בארה"ב בשנת 2000. בשנים האחרונות הוא יצר קשר אמיץ עם יצחק קלפטר, מלחין וגיטריסט מחונן, ואחד המוסיקאים הישראלים שאני אישית הכי הכי אוהב, עוד מימי "אחרית הימים". ירון מספר על הקשר האישי והמוסיקלי שנוצר עם האיש המיוחד הזה, שבשנים האחרונות עבר לא מעט תלאות.

איך הכרת את יצחק קלפטר?

הקשר איתו החל שהצעתי לתרגם לו את השירים לאנגלית על מנת לשווק אותם בחו"ל, הוא אהב את התרגומים ומהשיחות שניהלנו התפתחו קשרי ידידות אמיצים ונפגשנו הרבה. יצחק הוא איש יקר וטוב לב, כבר יותר מחבר הוא משפחה. איש עם כישרון עצום. אני אוהב מאד את השירים שכתב והלחין, הוא גיטריסט מעולה ומבין האהובים עלי בכל העולם, איש עם הרבה חוכמת חיים. הוא זה שסידר לי שאתעד את כוורת במופע למען הניתוח שעבר וגם סיבוב הופעות בחו"ל. הוא גם הזמין אותי להיות איתו בטיפולי הקרנות להסרת גרורות בבוסטון. לנו בחדר משותף בבית הארחה ליד בית החולים, הלכנו להופעות בלוז, ראינו סרטים, הלכנו עם חבר משותף לראות את "לילה של יום מפרך" בקולנוע, הלכנו לחנויות כלי נגינה לנגן על גיטרות. ניהלנו שיחות ארוכות בבר הקרוב. היה ממש כיף. אני מתרועע איתו לעיתים קרובות עד היום.

מעבר לקשר האישי שנוצר ביניכם, יצרתם גם קשר מוסיקלי?

לגמרי. לאחרונה אירחתי אותו בהופעה שלי, והיה נהדר. אני רק שנתיים בעסקי המוזיקה וזכיתי לארח אותו. לפעמים אני מנגן לו שירים שלי בסלון שלו, והוא אומר לי "תמשיך ירון, זה יפה". אין ספק שמבחינה מוזיקלית הוא מהווה השראה. אנקדוטה נחמדה היא שאבא שלו היה כנר פולני שניגן על ספינות "צים" בשנות ה 40 וה 50, ממש כמו סבא שלי, ואולי והם אפילו הכירו וניגנו יחד.

 

היא

צילמה: עינב שמר לביא

שירה קרנר, בת 39, נשואה ואם ליעלה (3.5), היא זמרת ויוצרת רב סגנונית מרתקת, שמנגנת, שרה, מלחינה וכותבת שירה. על דרכה למוסיקה היא מספרת: "התחלתי ללמוד פסיכולוגיה באוניברסיטה בבאר שבע והפסקתי אחרי סמסטר. נרשמתי לכל בתי הספר למשחק ולמוזיקה בארץ. והחלטתי ללמוד בסוף באקדמיה למוזיקה בירושלים- תואר ראשון בשירת ג'אז אצל איריס פורטוגלי ותואר ראשון נוסף בקומפוזיציה אצל המלחינים צבי אבני וולדימיר שקולניק. תואר שני בביצוע- שירה רב תחומית אצל אלברט בגר ואבי אדריאן". שירה היא חיפאית מבטן ולידה, שנולדה וגדלה כאן, וגם כיום מתגוררת כאן.

בימים אלו היא עובדת על האלבום השני שלה, עליו היא מספרת: "אני מאוד מתרגשת כי אני מרגישה הרבה יותר קרובה לשירים. הטקסטים יותר מדוייקים והלחנים הולכים לכיוונים אתניים".

ב 2012 הוצאת את אלבום הבכורה שלך. ספרי על תהליך הפקת האלבום ומקורות ההשפעה שלך

השירים שנכתבו והולחנו לאלבום נאספו במשך כמה שנים. מקורות ההשראה היו מגוונים. חלק מהשירים נכתבו בהשראת פיוטים שלמדתי ממורה שלימדה איתי פיתוח קול בבית ספר בלוד. הרבה מהם נשענים על תקופה ארוכה בה שרתי ג'אז. זה היה הסגנון הראשון ששרתי. אחר כך התוודעתי לעולמות חדשים. שרתי בלדינו, בנפוליטנית, השתתפתי בערבי מחווה למלחינים וזמרים ישרלאים יחד עם הסינפונייטה באר שבע, שרתי באופרה לילדים. ההשפעות האלה ניכרות באלבום שלי.

איזו זמרת השפיעה עלייך לאורך השנים מבחינת סגנון ההגשה?

שאלה קשה. יש כמה. נתחיל באדית פיאף. "פעם ב- 400 שנה אלוהים נותן לבן אדם קול כזה ומייד בורח". זה ציטוט מדוייק של המורה האגדית שלי לפיתוח קול. התחלתי להאזין לה בצבא ומאז אני ממשיכה. הקול שלה ייחודי, הדרמה בהגשה שלה והכריזמה שלה גורמים לי להשאר פעורת פה (ואוזניים) בכל פעם מחדש. לא הייתה ולא תהייה כמותה. בהרכב שלי "השנסוניירים" שאותו הקמתי עם המלחין והגיטריסט חזי חאיט, אפשר לשמוע את ההשפעה האדירה שלה עליי. ההרכב מבצע את מיטב השנסונים בשפה הצרפתית. השפעה נוספת היא חוה אלברשטיין. היא סוג של גאון בעיני. מה שבעיקר מייחד אותה זו תחושת הקצב שלה. ואחר כך הקול העמוק שלה. הדרך שהיא מגישה את השירים. היא אף פעם לא נשענת על הקול היפה שלה. תמיד קשובה למילים ולמוזיקה. כל כך מעניינת ומרגשת. כל כך ישראלית.

קל להבחין בהשפעות חזקות של ג'אז במוסיקה שלך. ספרי לי על זה

ג'אז מלווה את המוסיקה שלי במידה רבה מאוד. התחלתי את דרכי כזמרת ג'אז. היו לי כמה הרכבים. הופעתי בעיקר בסצינה הירושלמית של אז. זה היה כל עולמי. נשמתי ג'אז מבוקר עד ליל. הקשבתי לכל הסקסופוניסטים, חצוצרנים, הוצאתי סולואים. הכל התחיל בצבא. חזרתי מה- "סיטי הול" בחיפה עיר הולדתי בארבע בבוקר (שם בכלל השמיעו דארק וויב, גל חדש שזו עוד פינה חמה בלב שלי. אבל זה לראיון אחר) ובמקרה הייתה תוכנית בערוץ 8 על בני גודמן. הרגשתי שאני שייכת לתקופה הזו של שנות ה- 20 /30. המוזיקה הזו ריתקה אותי והבנתי שזה מה שאני צריכה לעשות. שנתיים לאחר מכן התחלתי ללמוד באקדמיה למוזיקה בירושלים במגמה לג'אז (זה אחרי שהפסקתי את לימודי הפסיכולוגיה בבאר שבע). ולקראת סיום התואר כבר נפתחתי לעולמות אחרים.

באלבום שלך שילבת 3 שירי משוררות, של לאה גודלברג ודליה רביקוביץ'. מה החיבור שלך אליהן?

שירה פואטית הייתה תמיד מרכזית בחיי. תמיד כתבתי וקראתי שירה. שני שירים שלי התפרסמו ב- 2011 בכתב העת של "הליקון"- העמותה לקידום השירה בישראל והשנה התפרסמו שני שירים נוספים שלי בכתב העת של "משיב הרוח". לאה גולדברג היא אולי המשוררת שאני הכי אוהבת. היא מדוייקת וחדה. אני מזדהה עם המלנכוליות והבדידות בשירים שלה כמו ב- "כוכב נטוש" ו- "טבעות העשן". דליה רביקוביץ' פרועה יותר בעיני ומסתורית. את השיר שלה: "שאון המים" הלחנתי בהשראת שרשרת פיוטים שלמדתי ומשם הניחוח האתני של הלחן.

 

הוא והיא

איך הכרתם, אישית מוסיקלית?

שירה: את ירון הכרתי בשיטוט בפייסבוק. התכתבנו בעקבות פוסט של חברה משותפת שלנו: נועה שמר, מוזיקאית מדהימה וחברה שהתמזל מזלי להכיר. שלחנו אחד לשנייה שירים והתחברנו מייד מוזיקלית ואישית. אחר כך התארחתי בהופעה של "אמיתי בנד"- ההרכב של ירון, בפסטיבל "100 לייב" בחיפה. ועכשיו החלטנו להופיע ביחד בהופעה כפולה בבית היוצר, ואני מאמינה שזו רק ההתחלה. ירון הוא יוצר מדהים- טקסטים מעולים ולחנים מדהימים, ובמיוחד- זמר מעולה. בעיני הוא ממש דמות משנות ה- 70 עם השפעות של ניל יאנג, קאנטרי וביטלס.

ירון: הקשבתי לשירים של שירה ביוטיוב ומצאתי שהיא יוצרת ייחודית ומוכשרת מאד, משוררת מדהימה, כותבת מאד יפה עם לחנים יפיפיים ומגוונים, והקול שלה, וואו,... הוא מרשים ביותר, קול עוצמתי עם מנעד רחב, וירטואוזי והיא שרה גם באנגלית וגם צרפתית, בכל מיני סגנונות, שזה מדליק בעיניי. יצא לי להכיר אותה אישית כשערכנו חזרות, וגיליתי אדם נדיב, נעים וכיפי, מתחשב ורגיש. היא חיובית מאד, תמיד עם חיוך, שנונה עם חוש הומור מצוין, אבל רצינית מאד בכל הנוגע למוזיקה, משקיענית. כשהופענו יחד היא עלתה על כל הציפיות... המשכנו את הקשר והחלטנו שאנחנו צריכים להופיע ביחד שוב, זוהי ראשיתה של ידידות מופלאה.

מה יהיה בהופעה הקרובה?

שירה: בהופעה הקרובה אלווה את ירון בפסנתר. כל אחד מאיתנו ישיר את השירים שלו, וגם נשיר כמה שירים יחד.

ירון: יהיה גם שיר חדש שלי שיבוצע לראשונה על הבמה, דואט שלי ושל שירה.

צילמה: עינב שמר לביא

באינטראקציה שלי עם אמנים, לא מעט פעמים אני עובר דרך משרדי יחסי ציבור וחברות תקליטים. כאמנים בסצינת האינדי, ללא גב של חברת תקליטים מאחוריהם, עניין אותי לשמוע מירון ושירה גם על הצדדים היותר טכניים בקריירה שלהם.

איך אתם מצליחים להגיע לקהל רחב?

שירה: השיווק הוא בעיקר דרך פייסבוק. השמעות ברדיו דרך לינקטון. השיר שלי לבי נבחר להיות שיר השבוע ב- 88FM. גדי לבנה דיבר עליו בהתלהבות: "לא רק זמרת ענקית גם משוררת אמיתית". הקריא את המילים. זאת הייתה התרגשות. השיר זכה לעוד השמעות גם בתחנות אחרות. הפתיחה מהאלבום שלי שודרה בסרטו של הבנאי אורי ברבש- "באר חלב באמצע עיר" סרט תיעודי מרתק על משוררים ישראלים.

עד כמה אתם מעורבים גם בצדדים הטכניים של הפקת האלבום, ועד כמה אתם מעורבים בכל הצדדים האדמיניסטרטיביים/כספיים?

שירה: את האלבום שלי הפיקה אורית גוראל. מוזיקאית מדהימה שהפיקה ועיבדה עכשיו את האלבום של הזמרת מורין נהדר. הייתי מעורבת בהפקה אבל נתתי לאורית להוביל. והההפקה של האלבום פשוט מדהימה בעיני. גם את אורית הכרתי באקדמיה. מבחינת מעורבות בצדדים האדמיניסטרטיביים והכספיים- אני הייתי המנהלת של העיניין. המימון של האלבום היה עצמאי וכל האירגון מסביב היה שלי. זה היה מתיש אבל משתלם.

ירון: גם אני מעורב בהכל, הפקה, תיאומי חזרות, תיאומי הופעות בוקינג, הפקת הקלטות. אני מפיק בעיקר בעצמי או בעזרת יורם שדה או נועה, יחצנות, שיווק במדיה הדיגטלית. צילום ותיעוד ועריכת פרומואים. וכמובן גם בצדדים הפיננסים, אני אישית רשום לכל הארגונים כולל אקום, עילם, אשכולות וכו'.

נסיים, כרגיל, בפינת הפרגון – על איזה אמן ישראלי אתם רוצים להמליץ לקוראים?

שירה: אני ממליצה על רות דולורס וייס- בעיני היא הזמרת- יוצרת הכי מיוחדת בארץ. גוון הקול שלה, הלחנים המיוחדים, האישיות שלה והנוכחות המיוחדת שלה על הבמה. היא פשוט כובשת ומביאה משהו שאף אומן אחר לא מביא. בפעם הראשונה שהייתי בהופעה שלה הרגשתי שחזרתי הביתה.

ירון: אני רוצה להמליץ על שלושה. שמואל זלצר הוא אמן מצוין בעיניי, תירגם יפה את ויסוצקי בדיסק חדש שלו "שירי ברזל" ונותן הופעות מעולות. טליה ישי היא זמרת ויוצרת מעולה, מופיעה מצוין ויש לה הרבה שירים טובים. השלישי הוא דודי ויצמן, שהוא מוזיקאי בחסד, שיוצר בלוז בסגנון שנות ה 30 ומוסיקה אינסטרומנטלית עם נגיעות של רוק מתקדם, וכרגע אנחנו עובדים על פרויקט משותף.

 

ירון אמיתי ושירה קרנר, בית היוצר - יום חמישי 02.02, 21:00 האנגר 22 נמל תל אביב

bottom of page